טיול צפרות חורף לבולגריה

03.10.2016

השחר טרם הפציע. אנו בדרכנו לנתב"ג לעלות על הטיסה לבוקרשט שברומניה, לקראת שישה ימים של טיול צפרות בבולגריה, לאורך הים השחור. כשהמראנו כבר זרחה השמש בשמיים. הטיסה הקצרה של שעתיים וחצי בסך הכל עברה חלק ומהר והנה אנחנו ברומניה על אדמת אירופה החורפית.

 

 

עורבי מזרע ראשונים התעופפו לאורך המסלול תוך כדי הנחיתה לברך אותנו לסיפתח מוצלח של עוד טיול של טבע וצפרות. הטיול הזה היה מאוד שונה, היינו קבוצה קטנה (7 אנשים) שיצאה להכין ולבדוק מסלול חדש שעדיין לא טיילו וציפרו בו קבוצות ישראליות. צפרות באירופה בחורף? בקור? בשלג? דווקא כן! מזרח בולגריה ידוע כאחד האזורים הטובים ביותר לצפרות בחורף באירופה. ריכוזי ענק של עופות המגיעים לחרוף לאורך החוף המערבי של הים השחור ומספקים חווית צפרות יוצאת דופן, בשילוב עם נופים מרהיבים ואווירה כפרית עתיקה ומיוחדת.

 

האטרקציה המרכזית אליה יצאנו, היא ריכוזי האווזים שחורפים במזרח בולגריה. עשרות אלפים של אווזים לבני מצח, ואלפי ברנטות אדומות חזה מתרכזים ללהקות ענק ומבלים את עונת החורף באזור, ממש על גבול השלג והקור שמקפיא את אירופה בחורף. ראינו המון ציפורים במהלך הטיול. חלק מהם נצפים בארץ לעיתים רחוקות מאוד ובמספרים מאוד קטנים. אווז לבן מצח בודד הוא תמיד אטרקציה בישראל, ואילו בבולגריה ראינו להקות ענק של עשרות אלפי פרטים בתדירות יומיומית.

 

יצאנו לדרכנו מבוקרשט בנסיעה מזרחה לכיוון הים השחור. כבר בדרך, לאורך המרחבים הירוקים של רומניה, ראינו את עקבי המכנסיים הראשונים, כמה קורמורנים גדולים וזוג בזים מצויים שצדו לאורך הכביש המהיר. החוקים באירופה מחייבים נהגים מקצועיים לעצור להתרעננות כל 4 שעות, ולכן לקראת חציית הגבול לבולגריה מצאנו מקום נחמד להעביר בו את העצירה. מבט קצר במפה גילה לנו שיש אגם קטן מאוד קרוב אלינו, שבו החלטנו לעשות את ההפסקה ה״כפוייה״.

 

איך שהגענו לאגם, תוך כדי התארגנות למפגש ראשון אמיתי עם החורף האירופאי, בזמן שאנו מתעטפים ומתכסים בביגוד חם, כבר נראו זרוני סוף ראשונים עפים לאורך הקנים תוך כדי ניסיונות ציד. מבט מהיר בטלסקופ גילה לנו קבוצת צוללים חלודיים, בתוך מקבץ של עשרות אגמיות. מספר ברבורים מצויים שייטו להם בנחת ברחבי האגם, כסירות מפרש לבנות גדולות הנראות ממרחק. חזרנו לקבוצת הצוללים. סריקה מעמיקה של האגם העלתה זוג נטות יפייפיות, ומספר צוללים מצוייצים שהתפזרו בין החלודיים ומסביב לנטות. קבוצות של עקעקים זנבתנים עפו על העצים מסביב, אנפה מסורטטת יצאה מהקנים למעוף קצר ושבה למקומה, ועקב חורף בודד עמד על עץ ערום בשפת האגם והשקיף על המתרחש.

 

העצירה הכפוייה התגלתה כמוצלחת במיוחד. ההצלחה בסיפתח הראשון שלנו בטיול נתנה לנו המון מוטיבציה וציפייה להמשך.

 

אחרי חציית גבול קצרה וקלילה, אנחנו סוף-סוף בבולגריה, ונוסעים לפנות ערב לכיוון אגם דורנקולק, בציפייה לאווזים הרבים שבאזור. באותו יום לא ראינו אווזים, בבירור קצר עם צפרים מקומיים, הסתבר לנו שבמהלך הימים האחרונים הייתה נדידה מאסיבית של האווזים צפונה ובאזור דורנקולק נשארו אווזים לבני מצח וברנטות אדומות חזה בודדות. ״האווזים נדדו לרומניה״ כך אמרו לנו צפרים מקומיים, שהמליצו לנו לנסוע צפונה ולחפש אותם בשדות בדרום מזרח רומניה. מעט מבולבלים ובעיקר מאוכזבים, המשכנו למלון לחשוב ולתכנן את המשך המסלול קדימה. הגענו למלון כבר בחשכה, התמקמנו בחדרים והתארגנו לארוחת ערב במסעדה של המלון. במהלך הארוחה הטעימה, ממיטב התפריט של המטבח הבולגרי, החלטנו שממשיכים במסלול המתוכנן. ננסה להפיק את המירב האפשרי מהמסלול המקורי ונקווה שבסוף זה ישתלם לנו... בסוף עוד נגלה ולא נאמין, וואו- עד כמה שזה השתלם לנו! 

 

את היום השני התחלנו עם ארוחת בוקר טובה, בעת שהטמפרטורות בחוץ מטפסות לאט לאט מעל האפס, וממש לפני היציאה ניקינו את הקרח מהשמשה הקדמית של הרכב כדי שהנהג יראה את הכביש. נסיעה קצרה הביאה אותנו לחוף דורנקולק. קבוצות של אגמיות שוחות בים בין הגלים ומנסות לנווט ביניהם, נשטפות כשגל גדול מגיע ומכסה את גופם. זרוני סוף עפו לאורך הקנים שהיו צמודים לחוף, ולהקת ברבורים קטנה חתכה את השמיים ואספה אליה ברבור צעיר בודד שעמד על החוף כפסל לבן גדול בין האגמיות השחורות והקטנות. מרחוק ראינו להקת אווזים מגיעה מהדרום ונוחתת בצדו השני של האגם. גם בטלסקופ הם נראו רחוקים לזיהוי על אחת כמה וכמה לתצפית איכותית. לכן עזבנו את החוף המקסים של דורנקולק ונסענו לצידו השני של האגם.

 

 

בשדות בצד הכביש עמדו זוג עקבי מכנסיים ובז מצוי על אחד העצים. הגענו לצידו השני של האגם ושם מצאנו את קבוצת האווזים, שוחה במים בתוך האגם עצמו. בהערכה זהירה, היו שם כמה מאות בודדות של אווזים, אך עדיין רצינו תצפית יותר טובה. שוב חזרנו לצידו השני של האגם, כדי להתקרב אליהם לאט לאט. הפעם הגענו לנקודה קרובה וטובה ומצאנו את האווזים בדיוק במקום שהיו, שוחים במרכז האגם. עיטם לבן זנב בוגר עמד על עץ לא רחוק בצד אחד השדות, אך הוא לא עמד בתחרות מול המראה מכיוון האגם, וכולנו חזרנו להשקיף על האווזים. להפתעתנו, ברגע אחד כל הקבוצה התרוממה ונחתה בשדה שמולנו.

 

מכאן כבר ראינו אותם נהדר, הקבוצה הייתה מורכבת מכמאה ברנטות אדומות חזה ועוד כמאתיים אווזים לבני מצח. למשך מספר דקות, עמדו הברנטות בשדה החרוש כמו בתוך ציור ואנחנו לא יודעים את נפשנו מרוב אושר! כמה שהציפור הזאת מרשימה! חזה אדום בורדו בוהק וכתמים שחורים לאורך הראש והפנים, עטופים במסגרת לבנה ומבליטים כל חלק בברנטה המיוחדת הזאת. ברנטות אדומות חזה מקננות בצפון רוסיה, באיזורי הטונדרה הצפוניים. 90% מהאוכלוסייה העולמית שלהם מגיעה לחרוף במערב הים השחור, בריכוזים המגיעים לאלפי ברנטות בשדה אחד.

 

לאחר מספר דקות של תצפית נהדרת, התרוממו רוב הברנטות והמשיכו בלהקה אחת צפונה, אולי גלי החום האחרונים של אירופה גרמו להם לחשוב שהנה האביב מתקרב וצריך להתכונן לקראת הקינון. אך אנחנו לא נותרנו לבד, עשרות האווזים לבני המצח, עם כמה ברנטות ביניהם נשארו לעמוד בשדה, מרעישים כמו שרק אווזים יודעים ונותנים לנו תצפית נהדרת על ריכוז כזה של אווזים שאף אחד מאיתנו לא ראה בחייו.

 

 

עם חיוך אדיר על השפתיים נפרדנו מהאווזים והמשכנו דרומה לאחד האגמים באזור הכפר שבלה. מצאנו אגם קטן ונחמד, עם כמה עשרות ברווזים ממינים שונים, ועוד 12 ברבורים שהתחלקו שווה בשווה בין ברבורים מצויים לברבורים שרים, ששטו בין הטדורנות, הברכיות, הצוללים ושאר הברווזים שהיוו תפאורה נהדרת לברבורים המיוחדים. המשכנו דרומה לאורך החוף ועצרנו לתצפית מקסימה על הים, עם מצוקים סלעיים וגלים מתנפצים.

 

חופזי זהוב בודד חצה אותנו בתעופה, וזכר יפייפה של זרון תכול עף לאורך המצוק, מתנדנד ברוח החזקה שבאה מן הים. קורמורנים ימיים עפו גם הם לאורך החוף ומידי פעם נחתו במים מולנו, משוויצים בציצית המיוחדת שיש להם על הראש ומבדילה אותם מהקורמורן הגדול, זה שמצוי אצלנו בישראל. לקראת שקיעה, צפינו בקבוצות של שחפים המגיעות ללון על המזח הקטן שמול המגדלור הגדול המשקיף על הים. להקת דרורי הרים התכנסה ללון באחד העצים הסמוכים, כשהשמש כבר נעלמה מתחת לקו האופק. אחרי ארוחת ערב במסעדה מקומית, סיכמנו במלון יום נהדר, עם ציפורים מקסימות ומיוחדות וברנטות אדומות חזה מעל כולם. את היום השלישי לטיול, התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון קייפ קאליקרה. זו לשון יבשה מצוקית הבולטת בפראות לתוך הים השחור.

 

לפני הביקור בקייפ עצמו, עצרנו לתצפית ציפורים קצרה בקניון קאליאקרה. שועל חביב ישב על סלע בראש הקניון והשקיף עלינו בסקרנות מלמעלה, נקבת זרון תכול חצתה את הקניון בניסיון לצוד ציפור מנומנמת בשעת בוקר קרירה. ציפורי שיר ממגוון מינים צייצו מהעצים מסביב, כמנגינת רקע נהדרת לנקודת נוף עוצרת נשימה. אחרי נסיעה קצרה הגענו לבסיס "קייפ קאליאקרה".

 

 

ירדנו מהרכב ליד חומת אבן גדולה שהגנה על המבצר שנבנה במקום לפני מאות שנים. התקדמנו דרך החומה הפרוצה לכיוון קצה הקייפ. מראש הצוק בגובה 60 מטר הבטנו על מראה אדוות הים הכחול. צפינו באגמיות, טבלנים בינוניים וקורמורנים גדולים וימיים שוחים להם בים מתחתינו. בקצה הקייפ שוכן כיום בסיס צבאי של צבא בולגריה, אך הנקודה הקיצונית ביותר פתוחה למבקרים. שם גם שוכנת כנסייה עתיקה, מתחת למכמ"ים החלודים והזרקורים הישנים של צבא בולגריה, שכבר לא יאירו את הים.

 

המשכנו במסענו דרומה לאורך הים השחור. עצרנו על גדות אגם קטן הצמוד לעיר ורנה שלחוף הים השחור. גם האגם הזה היה מלא בציפורים מכל טוב: צוללים חלודיים ומצוייצים, שרשירים, מריות, ברווזים צהובי מצח, ברווזים חדי זנב, ברכיות, קורמונים ימיים וגדולים, שחפי אגמים ושחפים צרי מקור, ברבורים ומה לא...לאחר מספר דקות של תצפית מנקודה גבוהה הקפנו את האגם והגענו מצידו השני לגובה המים. תוך כדי ההתקרבות למים, קבוצת פצחנים עפה מאחד העצים וכמה עקעקים זנבתנים ליוו אותנו לאורך כל הדרך עד המים.

 

עכשיו צפינו בכל הציפורים האלה בגובה העיניים ובתאורה טובה יותר, שהעניקה לנו אחלה תצפית בעוד נקודה מקסימה לאורך הטיול. אחרי עצירה וטיול קצר בפארק העירוני של ורנה, המשכנו בנסיעה דרומה לארוך החוף עד המלון החדש והחביב שלנו, ליד העיר בורגאס.

 

 

היום הרביעי לטיול התחיל בנסיעה קצרה לאגם הנמצא דקות ספורות של נסיעה מהמלון בו ישנו. בעודנו מתקרבים עם הרכב לשפת האגם, סורקים בשיטתיות את המים, נשמעה לפתע קריאה: ״מרגון בינוני! זכר של מרגון בינוני!״ ההתרגשות התפשטה במהירות בחלל הרכב. מיד עצרנו בצד האגם, ותוך כדי שאנו שולפים את המשקפות והטלסקופים איתרנו את המרגון, שהסתבר שהיה חלק מקבוצה שלמה של מרגונים. הראש הירוק עם הציצית המזדקרת והניגודיות לצוואר הלבן הבליטו את המרגונים הבינוניים משאר הברווזים באגם הגדול (שעוד רגע נגיע גם אליהם...). בסריקה קפדנית של האגם איתרנו מרגונים רבים, זכרים ונקבות ששחו להם בנחת ברחבי האגם הגדול. מידי כמה דקות, פצחו כמה מרגונים בינוניים בריקוד החיזור המפורסם שלהם סביב הנקבות תוך שהם רצים על פני המים, מותחים את צווארם קדימה ואחורה, ומשמיעים שריקות חזקות. הריקוד המיוחד של המרגונים שבה את ליבנו.

 

כולנו עמדנו מהופנטים ומאושרים למראה הברווזים המרקדים באגם שמולנו. עם כוכב ראשי שכזה, היה קצת קשה להתרכז בברווזים האחרים שמסביב, אולם בעומק האגם חיכה לנו מין נוסף של מרגון, מרגון גמד. מספר קבוצות של מרגונים גמדיים שחו להם בנחת בין אלפי אגמיות ולצדה של קבוצה קטנה של אווזים לבני מצח. צוללים חלודיים וטדורנות כבר הפסקנו לספור (והיו שם כמה מאות...), טבלנים מצוייצים קישטו את המים וטבלו ברציפות כמו שטבלנים אמיתיים יודעים לעשות. בנוסף על עשרות רבות של מריות, שרשירים וברכיות שהתפזרו גם הם ברחבי האגם, מספר זרוני סוף סיירו לאורך האגם במעופי הציד כששקנאי מסולסל בודד חצה אותנו במעוף דרומה, אולי כפרומו למה שהולך לבוא בהמשך...

 

מרוצים ומאושרים, המשכנו לאגמים שבסביבת העיר בורגאס, שידועים כאתרים מרכזיים לצפרות באזור. מסביב לעיר בורגאס נמצאים שלושה אגמים שונים, שכל אחד מהם מאופיין בהרכב מים שונה, ולכן כל אחד מהם מהווה בית גידול מיוחד לציפורים שונות. כל האזור כולו מהווה מוקד משיכה משמעותי לציפורים וצפרים, בשל מינים מסויימים שבמהלך החורף נצפים בעיקר שם, באגמים שמסביב לבורגאס. כבר כשהתקרבנו לאגם הראשון, ראינו במרחק ענן של ציפורים מעל אחד השדות, בצידו של אחד האגמים.

 

התמקמות קרובה עם הרכב, ומבט מהיר בטלסקופ חשפו את הפלא האמיתי! השדה היה מכוסה כולו באווזים לבני מצח!! מקצה לקצה, לאן שלא מסתכלים, רואים אווזים, עוד ועוד אווזים. 25,000 מהם פרושים לפנינו בשדה אחד. כנראה שאף אחד לא עדכן אותם שהם נדדו צפונה ואנחנו נהנים מהם במלוא העוצמה כאן מולנו בשדה.

 

 

לקראת ערב, כל הלהקה עברה מעל ראשינו בקולי קולות וברעש משק כנפיים אדיר, שהצטרפו לחוויה אווזית אחת גדולה כמו שרק יכולנו לדמיין. לקראת שקיעה הגענו לעמדת תצפית בסמוך לעיר בצדו של אחד האגמים. יחד איתנו הגיעו לאותו אגם כ-200 שקנאים מסולסלים, כחלק מההתארגנות שלהם לקראת לינת הלילה המשותפת. לישראל מגיע שקנאי מסולסל לעיתים נדירות ביותר, ואילו כאן, עשרות שקנאים מסולסלים, עומדים מסודרים בשורה מולנו על רקע התאורה הקסומה של השקיעה שמבליטה עוד יותר את הצבע האדום המרהיב של שק המקור של השקנאים הבוגרים, שנותנים לנו תצפית שלא חווינו מעולם. עשרות טדורנות שייטו ביניהם, מספר ברווזים צהובי מצח וחדי זנב שחו בצד האגם, ושלושה חרמשונים גדולים נתגלו לכמה רגעים עד שהוסתרו שוב על ידי אחד השיחים.

 

לערב היורד הייתה הפתעה אחרונה עבורנו. קבוצות גדולות של זרזירים מצויים עפו לנקודת הלינה שלהם בגובה נמוך, מטרים ספורים מעל ראשינו לאורך גדת האגם במוזיקה של משק כנפיים, כאילו מסמנים לנו שהנה החושך מגיע ותם עוד יום עשיר בתצפיות, שממש לא רצינו שייגמר... למחרת, היום החמישי לטיול שלנו, התחיל באחד מאתרי הצפרות ליד העיר בורגאס בו קיבלנו אירוח VIP ע״י מנהל המקום. בעצם הטירוף התחיל עוד לפני כן כשבמהלך הנסיעה חלפנו על פני אגם בורגאס, שם עסקו באותה השעה שקנאים מסולסלים בארוחת הבוקר שלהם. יתכן שאלו אותם שקנאים שאמש ליווינו ללינת לילה. מסביב לשקנאים, קורמורנים גדולים חיכו לכמה ״פירורים״ ושחפים צרי מקור ושחפי אגמים התעופפו מעל כל ההמולה. המשכנו בנסיעה, כשאנו חולפים על פני זוג מרגונים בינוניים ששחה באחת התעלות שחצינו בדרך, להזכיר לנו שהאקשן לא מפסיק פה לרגע...

 

כשהגענו לשמורה, אחרי נסיעה רווית ציפורים, לקח אותנו מנהל השמורה לתצפית מגובה רם על האגם העשיר שבמקום.

 

 

האגם היה מלא בברווזים רבים: עשרות טדורנות, כ-40 ברווזים אפורים, שרשירים, ברכיות, כמה מריות, חדי זנב, ומספר צהובי מצח שהיו עסוקים באכילה בפינת האגם. בין הברזלים שפעם היו עמודי חשמל, הקורמורנים הגדולים כבר החלו במלאכת בניית הקינים לקראת האביב. הנה זכר יפה של זרון תכול חצה את האגם וחיפש טרף קל לארוחת הבוקר.

 

בצדו השני של האגם נמצאת מושבת קינון של אנפות אפורות. לאורך כל הבוקר ראינו אנפות אפורות באות והולכות מהמושבה, לפעמים נושאות חומר קינון ולפעמים רק יצאו לסיבוב מעגלי קצר. 3 אנפות מסורטטות קפצו מבין הקנים, נתנו תצפית קצרה, אך טובה מאוד וחזרו פנימה לקנים, שומרות על הסוואה כמו שהן יודעות. מזרחה מאתנו נפרש הים השחור, בתצפית לכיוון הים נצפו מספר שחפים עיטיים עם ראש שחור בלבוש קיץ, שממש בימים אלה עוזבים את אזור בורגאס ומתחילים לנדוד צפון מזרחה לכיוון אתרי הקינון. מסביב לשחפים שחו טבלנים בינוניים ומצוייצים ומספר צוללים חלודיים פזורים בין כל החגיגה הנהדרת הזאת.

 

לבסוף, הלכנו בשביל היחיד שיש בשמורה, לאורך האגם עד המפגש עם חוף הים. הברווזים הלכו ונעשו קרובים, נותנים תצפית עוד יותר טובה. הקורמורנים מעל ראשינו מצטופפים על עמודי החשמל והאנפה המסורטטת נשמעה עמוק מתוק הקנים. אחרי הליכה קצרה הגענו לחוף, שם חיכו לנו זוג פיפיוני מים וקבוצת אגמיות חתרה בקרבתנו.

 

אחרי סריקה קצרה של הים, חזרנו לכיוון מרכז השמורה, שם בחצי הדרך ראינו להקה של ביצניות לבנות כנף מתעופפות מגדה אחת לגדה השנייה של האגם. הודנו רבות לפטר מנהל המקום על האירוח הנפלא ובנוסף, קיבלנו מספר המלצות וטיפים להמשך על סמך התצפיות מהימים האחרונים.

 

בעודנו ממשיכים להקיף את אגם "מנדרנסקו", מישהו צעק בתוך הרכב: ״אווזים!!״ בחריקת בלמים עצרנו את הרכב, התמקמנו נכונה כדי שלא יברחו מאיתנו ומצאנו את עצמו שוב צופים על שדה מלא באלפי אווזים לבני מצח. סריקה זריזה בטלסקופים רק העלתה את מפלס ההתרגשות, ברנטות אדומות חזה! ממש מולנו! אחד אחרי השני כולם הסתכלו בטלסקופ, נפעמים ממראה הברנטות ומתרגשים מכמות האווזים. כ-15 ברנטות אדומות חזה בחברת 4,000 אווזים לבני מצח, כולם סועדים ביחד ארוחת בוקר לנגד עינינו בשדה. בטווח קרוב יותר עמדו כמה ברבורים מצויים וברבור קטן צעיר, שעם כל הכבוד ויש כבוד, לא ממש הצליחו להתחרות בברנטות היפהיפיות, שלראות אותם כל פעם מחדש זו חוויה מרגשת בפני עצמה. וואו.. כמה שהציפורים האלה יפות! כאילו שנצבעו בידי יד אומן..

 

 

בלוקיישן הזה נשארנו דקות ארוכות, מרותקים לאווזים ולברנטות ונהנים מתצפיות נהדרות על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד. התקשינו לעזוב, אולם המשכנו לנקודה בצד השני של האגם, שלפי הדיווחים מהימים האחרונים יש במקום ריכוז עצום של מאות ברבורים שרים וברבורים קטנים.

 

התקרבנו למקום. מרחוק עם המשקפת, אנחנו רואים פס לבן לאורך השדה. זה אמיתי!! הם כאן!! אנחנו מתקרבים באיטיות עם הרכב ובמשקפת כבר ניתן לראות בבירור שאלו ברבורים שרים. העמדנו טלסקופים והתחלנו לספור: 1.. 2.. 3... 10... 20... 100... 200... 300... 350... 400... 420!!! כן כן!!! 420 ברבורים יושבים בשדה מולנו- לראות ולא להאמין, מי בכלל חלם על כמות כזאת? על ריכוז כזה?

 

רוב הברבורים היו מהמין ברבור שר, שהוא במעט גדול יותר מברבור קטן, אך הם נבדלים בעיקר בגודל הכתם הצהוב במקור. אצל ברבור שר הוא נרחב ומגיע עד הנחיריים ואילו אצל ברבור קטן הוא מצומצם ומסתיים לפני הנחיריים. הברבורים נראו שקטים ורגועים, אנחנו מצדנו לא התקרבנו יותר מידי כדי לא להלחיץ ולהפריע, רק רוצים ליהנות מעוד תצפית ייחודית על ברבורים מדהימים.

 

 

שעות אחר הצהריים התקרבו. לאור בקשת הקהל, שינינו מעט את המסלול כדי להספיק ולחזור לקראת ערב להשכיב את השקנאים המסולסלים לישון. לכן הקפנו בזריזות את אגם בורגאס ורק עצרנו לתצפית קצרה על להקת ענק של 2,000 צוללים חלודיים ששחו באחת מפינות האגם, עד שהגענו לנקודת התצפית על השקנאים. ושוב, לקראת ערב, בתאורה הצבעונית של השקיעה, השקים אדומים של השקנאים הבוגרים נראים אדומים מתמיד, משאירים אותנו פעורי פה לנוכח היופי והשלווה שבמקום, עד כדי כך שחזרנו אליו פעם נוספת לאחר שגם אתמול ביקרנו כאן. כי איך אפשר להגיד "לא" לכאלה שקנאים מרהיבים?הטדורנות היו במקומם וכך גם הצהובי מצח וחדי הזנב, רק הזרזירים המצויים התרכזו כולם ללהקה אחת, שעברה מעלינו במשך שניות ארוכות לקראת הגעה לנקודת הלינה.

 

משם יצאנו ״לקרוע״ את העיר בורגאס לפני שאנחנו נפרדים ממנה וחוזרים צפונה לרומניה והביתה. במדרחוב הידוע של בורגאס שמשנה את פניו בחורף הקר, התיישבנו והתחממנו בארוחת ערב טובה. ואחריה..למלון (לקזינו נגיע בפעם הבאה...).

 

 

היום האחרון הוקדש ברובו לנסיעה צפונה לבוקרשט. אבל מסתבר שלאווזים יש תוכניות אחרות. הם ארגנו לנו מסיבת פרידה לאורך הכביש המהיר. בין ערפילי הבוקר אנו מבחינים בסמוך לשפת הכביש להקת ענק של אווזים לבני מצח, אולי 20,000 אווזים היו בלהקה הזאת, שהפרטים הרחוקים שלה כבר נבלעו בתוך הערפל האינסופי, אז אולי זה נמשך ונמשך...

 

מצאנו מקום נוח לעצירה ובמשך כמה דקות תצפתנו ונפרדנו לשלום מהאווזים האהובים, מודים להם על חוויה מטורפת, על טיול קסום ונהדר, ומאחלים להם בהצלחה בנדידה צפונה לאזורי הקינון בטונדרה הצפונית. לפני שפקחי התנועה קופצים עלינו, המשכנו בדרכנו צפונה, חוצים את המישורים של מזרח בולגריה ואת היערות ההרריים של צפון המדינה. לא שכחנו שהנהג חייב לבצע מנוחה על פי החוק לכן תכננו מבעוד מועד את העצירה בקניון קטן ומיוער ליד הגבול עם רומניה, כך שנוכל לנצל את הזמן בחיפוש ציפורים.

 

הפעם גם עצרנו בנקודה שונה משאר הנקודות של הטיול, עם ציפורים אחרות שמאפיינות בעיקר אזורים הררים ומיוערים. ואם באגדות הילדים מספרים על יער מלא בממתקים, היער שלנו היה מלא בציפורים!! ועוד איזה ציפורים...היער היה בלבוש חורף לגמרי עם עצים ערומים חסרי עלים וערימות שלג בצדי הכביש. הנחל שזרם בתחתית הקניון היה בחלקו קפוא, אך מתחת לקרח המים זרמו במורד ההר. שלפנו משקפות וטלסקופים והתחלנו לצעוד לאורך הנחל. ברגע שהתחלנו ללכת הנקרים התחילו ליפול עלינו מהשמיים. נקר עקוד עם בטן אדומה בולטת מטפס על העץ מולנו ואחריו נקר בינוני מפוספס בפספוס האופייני לו. על אחד העצים עמד נקר גמדי פצפון שהוברח ע״י נקר סורי, שעף תוך כדי השמעת הקריאות המוכרות מישראל. הכל קרה מהר ובשטח מאוד קטן. ירגזי כחול וירגזי זנבתן עמדו על אותו העץ, בו בזמן שעל העץ השכן עומדת סיטה אירופית ושרה בקולי קולות. בעוד שני טפסי עצים צפוניים טיפסו וקפצו על הגזע מתחתיה. ההתרגשות עלתה כשנקר ירוק גדול ויפה נעמד בראש אחד העצים, מראה את עצמו לכל באי הקניון וזוג נקרים אפורי ראש נתנו גם הם תצוגת תכלית נהדרת ומשלימים לנו את התצפית ל-6 מינים שונים של נקרים במקום אחד בתוך פחות מחצי שעה של תצפית.

 

הנהג כבר סיים לנוח מזמן, אבל אנחנו ממשיכים ומחפשים עוד ועוד ציפורים, מסרבים לעזוב את גן העדן הזה. עורב שחור חצה את הקניון והיה סיומת נהדרת למקום מופלא, מלא בציפורים יפהיפיות, בנוף שונה לגמרי ממה שהכרנו עד עכשיו בטיול. עקב מכנסיים עמד בצד הדרך ואיחל לנו נסיעה טובה לעבר הגבול.

 

יחד עם עשרות משאיות מכל רחבי אירופה שלמזלנו היה להם נתיב נפרד, חצינו את הגבול ללא עיכובים. ביקורת דרכונים זריזה והנה אנחנו שוב ברומניה נוסעים לכיוון בוקרשט, מנסים להתחיל לעכל ולסכם את כל מה שעברנו בימים האחרונים. כל אחד בתורו, מנסה למצוא את המילים המתאימות כדי לתאר אותם בצורה הטובה ביותר גם אם זה לא תמיד מצליח, כי באמת קשה לתאר במילים 94 מינים שונים של ציפורים ואת כל מה שהלך פה בששת הימים האלה...

 

אחרי ארוחת ערב רומנית בבוקרשט, עלינו על הטיסה בחזרה הביתה... נפרדים לשלום מאירופה ומהציפורים שעשו לנו טיול אדיר ומיוחד שרק הלך ונעשה כיף מרגע לרגע.

 

 

לחץ לעוד פרטים על הטיול...

Please reload

חיפוש לפי נושאים
Please reload

מאמרים פופולרים

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

מאמרים אחרונים

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload